קרנבל, שחרור, דיסנילנד: סגירה רצינית
—C-M-Dan , 19/06/2007
אז אני מתקלח, ואז היא מתקלחת. ואז היא מביאה את השמן שבו לא השתמשנו בסוף, מאוורר, ונרות שהיא מדליקה.
היא פורסת סדינים על זוג מיטות, ואנחנו נשכבים.
אבל אני מרגיש שהיא טיפה מנותקת, בקושי מנשקת אותי, מתחמקת טיפה, מסתירה את עצמה כאילו מתביישת אחרי שהורדתי את החולצה. למרות שהקינו חזק.
היא שמה מוסיקה גם, אגב.
בכלמקרה - אז ההרגשה היא כאילו היא לא מרגישה בנוח איתי. ופה - פה אני מתחיל להפציץ בפיטורן וסיפורים כל כך מטורפים שאני אפילו לא יודע מאיפה זה בא. כאילו: פאאאאאק. לעזאזל זה משהו עצבני שאין מילים לתאר.
אז קבלו:
"את יודעת, קראתי ספר, על שפת גוף. אחד מהמבריקים ביותר, והראשונים. של ג'וליוס פאסט. והוא מדבר על מסיכות. מסיכות שאנחנו האנשים לובשים יום יום, ומדברים רק דרך מסיכות. כולנו לובשים אותם. ויש מומנטים כל כך ספורים שבהם המסיכות יורדות ונשארים רק האנשים עצמם, ללא מסיכה. וזה לא רק במובן הפיזי, אלא גם במובן הפסיכולוגי. והמומנטים האלו זה המומנטים האינטימיים. זה המומנטים של הקרבה. הקרבה הכי אמיתית והכי גדולה שיכולה להיות בין זוג אנשים."
"את לא צריכה להתבייש לידי. תרגישי חופשי להשתחרר, להרגיש חופשיה, להרגיש שאת מרחפת. את יודעת שאת מכירה אותי, את יכולה להרגיש איתי בנוח. כשאני מביט בך, את מסתכלת על המבט ואת יודעת שזהו מבט של מישהו שלא היה רוצה להסתכל על שום דבר אחר בכל העולם באותו הרגע. והוא נהנה להתבונן בשלמות שפרושה מולו - perfection - ואת יודעת שהמבט בשקט לוחש לך עד כמה את מהממת."
שימו לב- זה ריכוך מכוון של פחד מאוד מסויים ומוגדר אצל בחורות: ההרגשה הלא נוחה. היא צריכה להרגיש נפלא במיטה, היא צריכה להרגיש סקסית. היא צריכה את המחמאות - כי היא חשופה וזה מומנט ממש רגיש. כדי להיות מאהב מושלם עליכם להבין זאת ולדעת להפוך את המומנט לקסום עבורה. אתם רוצים שהיא תרגיש נפלא כשהיא שוכבת איתכם, כמו שהיא לא תרגיש עם אף אחד אחר.
"דמייני שאת לא פה [ניגנה בדיוק מוסיקה שהיא נשמעת ספרדית] - אנחנו בבית מלון, בקומה ה-4, בספרד. מתחתינו מתנהל לו פסטיבל עם מלא צבעים, וצורות, ואנשים מוזרים במסיכות מפחידות, וכולם רוקדים. ואנחנו שומעים את זה ברקע. " - היא מוקסמת, צוחקת.
"עכשיו דמייני שאני לוקח אותך יותר גבוה, אני לוקח אותך על פני ענן. הרוך של הענן עוטף אותך, את מרגישה אותו מכל מקום, וכנראה שהם הגבירו את כמות הרעש בפסטיבל - כי אנחנו עדיין שומעים אותו." היא צוחקת "ואת מרגישה רגועה, ונינוחה, ופשוט כיף."
"אני אספר לך סיפור." - אגב: הסיפור אמיתי לחלוטין ואני גם באמת אראה לה את התמונה.
"דני קטן מקפץ לו. - אבא אבא, בוא נעלה על רכבת ההרים. אבא מתנגד. אבל דני קטן ובכיין ומתעקש בכלמקרה, ומושך את אבא באצבע עד שאבא אומר לו "טוב בסדר נלך." - ואז הולכים לאט לאט לכיוון הטיל המעופף. בדיסנילנד ממש מחוץ לפריס, בצרפת. הטיל המעופף היא רכבת הרים ענקית, ובדרך יש מסכי הזהרה. נשים בהריון, אנשים עם בעיות לב, מעל גיל כזה וכזה, מתחת לגובה כזה וכזה - לא יכולים לעלות לטיל המעופף. ואז דני עולה עם אבא בסוף אחרי תור כל כך ארוך ומטורף. ובאותו הרגע, אחד לפני האחרון, לפני שנכנסנו לאותה רכבת, הייתה לי את הבחירה. יכולתי לומר לאבא "לא משנה" ולחזור אחורה ולצאת מהכיוון השני. אבל החלטתי להתגבר על כל הפחדים והחששות שהיו לי. פשוט החלטתי שאני הולך על זה. שאני לא אתחרט. זה פשוט טוב מדי לפספס. אני עולה ומושך את אבא איתי. ואז זהו - כבר הגעתי לנקודה שאין ממנה חזרה. זה פשוט הולך לקרות." [אגב, עכשיו זה נשמע עם קונוטציה מינית על כל מילה. בזמן שסיפרתי לא הייתה - או שאולי אני לא חשבתי על קונוטציה מינית.] "ואז הרכבת עולה ועולה, לאט לאט, עוד ועוד. היא מחוברת גם מלמעלה- לא מלמטה, וממש נראית כמו טיל שבקושי מחובר. ואז עולה ועולה עוד ועוד עד הקצה, ואז מתחילה להתהפך לכיוון שהוא כמעט אנכי. באותו הרגע הבנתי בהבנה מלאת פחד שהרכבת הולכת לרדת בערך עכשיו. הפנים שלי מעוותות בהבעת אימה, הידיים שלי לבנות, הפנים שלי גם לוקחות גוון זהה, הטיל מתחיל לטוס כלפי מטה, אני מטולטל מצד לצד, כל הבפנים שלי מתהפך ומתהפך - אין סוף לטיל, אני פשוט כל כך מפוחד שאין לי אפילו את הקול לצרוח. והטיל ממשיך בספירלה מטורפת לכל הכיוונים, בערך כמו הטיל שעליו יושב זאב הערבות שהוא רודף אחרי הציפור - לכל הכיוונים ללא מטרה, פשוט טס.
אחרי שיכנועים רבים ומטורפים, שיכנעתי את אבא שלי לקנות תמונה גדולה בגודל עמוד של החוויה, כשצילמו אותנו, לבנים יותר מקיר שהרגע נצבע, תמורת סכום קטנטן וסמלי של 28 דולר. עד היום יש לי את התמונה. ואני לא אשכח את החוויה הזו בחיים."
אחרי זה גם דיברתי על זה שהיא לא רוצה לפספס רגעים שהיא תזכור כל חייה. - היא אמרה לי שהאגו שלי ממש בשמיים. אז אני אומר לה : "אממ... לא - זו הייתה עצה באופן כללי, לחיים. ללא קשר אלינו, אבל אפשר ליישם גם במקרה הזה."
אני גם זוכר שאמרתי לה שיש את הבדיחה, שיש אנשים שהם בטוח ימותו אם הם יפלו מהאגו לאיקיו. היא צוחקת ואני מוסיף: אצלי כמובן, זה לא יקרה. היא צוחקת שוב. ואני מסיים: "מצד שני, האמירה האחרונה מוכיחה בדיוק ההפך." - היא נקרעת לחלוטין.
= = =
אז היא אומרת לי עוד כמה דברים מתוקים לחלוטין, אחרי שאני אומר לה להרגיש כמו בחופשה. שהיא פשוט מנותקת ונהנית.
ואז היא אומרת לי "המוח שלי כבר מזמן יצא לחופשה. זה כל כך לא אני. עם סטאס נפגשתי 6 חודשים שלמים לפני שהיה ביננו משהו רציני... אני פשוט... לא מאמינה. המוח שלי יצא לחופשה *מאותו הרגע שנתתי לך את המספר שלי.*"
12 + / 2 - שלח כתבה זו לחבר